<h1>ספר מצות זמניות הלכ' ברכות שער עשירי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ברכת אירוסין נוטל כוס יין ומברך בפ"ה. אח"כ בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין בא"י מקדש ישראל ע"י חופה וקדושין. וענין "ואסר לנו את הארוסות" הוא איסור הארוס עם ארוסתו קודם ברכת נשואין. והוא מה שאמרו במסכת כלה [פ"א], כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ואע"פ שאיסור זה הוא מדרבנן חייב לברך עליו כמו שמבר' על נר חנוכ' ומקרא מגלה. ודע כי אין בכל מצות לא תעשה מצוה שמברכין עליה אלא זאת. והטעם בזה הוא כי שאר הלאוין אין להם זמן ידוע שיבוא ליד האדם לעשותם. ועל כן אין ראוי לברך כל היום שלא לאכול בשר נבלה [או] שלא ללבוש שעטנז וכדומה לאלה. אבל זאת המצוה כשתבוא לידו שמבקש [לישא] אשה יש לו לברך על האיסור שבה.
ברכת נישואין והוא שבע ברכות, וזה נוסחה. נוטל כוס יין ומברך בא"י אמ"ה בפ"ה. אח"כ בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו. בא"י אמ"ה יוצר האדם. בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד בא"י יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה. בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה אהבה ואחוה שלום וריעות, מהרה י"י אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חופות חתנים ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה. הודו לי"י כי טוב כל"ח. וצריכה להיות הברכה בעשרה. והוא מה שאמרו בתלמוד כתובות אמר רב נחמן מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו. רבי אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים י"י ממקור ישראל. ר"ל שברכת מקור צריכה [להיות] בקהל, ואין קהל פחות מעשרה כדכתיב [במדבר כ'] הקהל את העדה, ואמרו אין עדה פחותה מעשרה.
ואמרו דברכת חתנים כל שבעה. ר"ל כל שבעת ימי החופה מברך תכף לברכת המזון אחר בפ"ה שבע ברכות הנזכרות. ויאמר בזימון "נברך אלהינו שהשמחה במעונו". ועונין "ברוך אלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והתנו בזה והוא שבאו פנים חדשות, ר"ל שבא לסעודה מי שלא היה נמצא בסעודה ראשונה של יום ראשון [או] של שאר שבעת ימי המשתה, אבל אם לא באו פנים חדשות [אינו מברך אלא] שהשמחה במעונו וברכת אשר ברא. ולכן היא פתיחתה בברוך עם היותה סמוכה לחברתה מפני שמברכין אותה לבדה כשאין שם פנים חדשות. ודין אחד לענין ז' ברכות ביום ראשון בסעודה בבחור שנשא בתולה ובאלמון שנשא אלמנה. בכל הל' יום אחר החופה יאמר בזימון שהשמחה במעונו בין שתהיה הסעודה בסיבת החתונה או שלא בסיבתה. ואחר הל' יום עד משלם שנה אומר שהשמחה במעונו אם היתה הסעודה ההיא בסיבת החתונה בלבד.
